ירידה קוגנטיבית
המוח ככל איבר בגוף מזדקן עם השנים. ההזדקנות כוללת מוות של תאים, קשיים בזרימת הדם בכלי הדם הקטנים המובילים חמצן וגלוקוזה למוח, התפוררות של המיאלין - חומר הבידוד של שלוחות תאי העצב, וירידה בייצור חלק מהנוירוטרנסמיטרים - חומרי ההעברה של האותות הבינתאיים. מאידך, למוח רזרבה עצומה המשתנה מאדם לאדם והיא חיונית ביותר כאשר תהליכי הנסיגה המוחית עוברים את השלב הקריטי. כדי שרזרבה זו תוכל לסייע לנו בעת הצורך, יש ליצור אליה נתיבים שיאפשרו את זמינותה.
הזדקנותו של האיבר "מוח" אינה גוררת בהכרח הזדקנות של הפונקציה של המוח "המחשבה - הקוגניציה" . נתיחות מוח של אנשים שתפקדו באופן נפלא עד לשנים האחרונות של חייהם הארוכים (עד לעשור העשירי) הראו תמונה של מוח בתהליך ניוון מתקדם, לעומת מקרים הפוכים.
ירידה קוגניטיבית אם כך הנה מושג תפקודי. אנשים שיוגדרו כסובלים מירידה קוגניטיבית יהיו כאלה אשר אבדו חלק מהכישורים המנטאליים שאיפיינו אותם בעבר. ירידה חדה ביכולת הקשב והריכוז ובעיקר בזיכרון ובהתמצאות.
תהליכי ירידה קוגניטיבית ניתנים לטיפול הן באמצעים תרופתיים והן באמצעות אימון קוגניטיבי בתנאי שזה מתחיל בשלב מוקדם של הירידה.
ירידה קוגניטיבית איננה הכרח המציאות. עד לא מכבר חשבנו כי הירידה הקוגניטיבית הנה חלק מההזדקנות הטבעית , מההזדקנות הבריאה. בני אדם הניחו כי כשם שבגיל מסוים מהירות הריצה שלהם יורדת (במידה והם אכן רצים מדי פעם) או הגובה אליו הם יכולים לקפוץ יורד כך גם הזיכרון ועמו מכלול הפונקציות הקוגניטיביות חייב לרדת.
מחקר ישראלי שנעשה במסגרת מכון ברוגדייל בראשותו של ד"ר אלי ורטמן הראה כי 37% מהקשישים שימרו את היכולות הקוגניטיביות שלהם עד לעשור העשירי לחייהם (מעל לגיל 90). מכאן שגם אם קיימת ירידה טבעית היא איננה אוניבסאלית, אינה חלה על כל האוכלוסייה.
נתון זה מהווה פתח של תקווה לשינוי המגמה ולמניעה של ירידה קוגניטיבית או לפחות לדחייתה במספר שנים. המניעה או אפילו רק הדחייה מהווים דרך לשיפור משמעותי של איכות חיו של האדם המבוגר.
תוכנית בריינספא מתבססת על אפשרות זאת לשינוי המגמה של הירידה הקוגניטיבית. התוכנית מתבססת על הרזרבה המוחית שיש לכל אדם, עירורה והפעלתה המירבית כך שלמרות ההזדקנות של המוח, הפונקציות החשובות שלו לא יזדקנו, לא יתבלו או לפחות יתבלו כמה שפחות וישרתו את האדם נאמנה, תוך שמירה על הערך העצמי שלו.