פסח מצה ומרור, על שום מה?

דיון בחג הפסח כחג הזיכרון

השמע

ההגדה של פסח, מלשון "להגיד" מחייבת אותנו בציווי "והגדת לבנך" מחייבת אותנו לספר ביציאת מצרים".

מדוע כה חשוב לספר לבננו? מדוע כה חשוב לספר ביציאת מצרים, אירוע כה רחוק אשר העדויות ההיסטוריות לגביו קלושות?

סיפור יציאת מצרים הנו סיפור מכונן זהות. בדיוק כפי שסיפורם של רומוס ורומולוס היווה סיפור מכונן לזהות הרומית, או גבורתה וחזונה של הבתולה מאורליאן היא ז'אן דארק מהווה סיפור מכונן לזהות הצרפתית או לחימתם העיקשת של מגיני מצודת אלמוס בטקסס, מהווה סיפור מכונן זהות לזהות האמריקאית. אגב אף אחד מהסיפורים הללו אינו מדויק מבחינה היסטורית ועדיין אין בכך כל הפחתה של ערכם כסיפורים מעצבי זהות.

והיגדת לבנך, אנו מצוים באופן אישי לספר לילדנו, להעביר את לפיד המסורת, אלא שאנו עם הספר, נוהגים להכביר במילים, כך שכמות המידע ששומה עלינו להעביר לילדנו הנה גדולה ביותר. כיצד נבטיח שאנו ואחרינו ילדנו, נזכור כמות כה גדולה של ידע?.

חכמי המשנה נותנים לנו מספר שיטות

שיטה אחת הנה השימוש בראשי תיבות : דצ"כ עד"ש באח"ב – כדי לזכור את סדר המכות שהיכה האל את המצרים. ראשי תיבות שצלילן מתחבר למילים "כאילו" ובכך מקל על הזיכרון.

שיטה שניה הנה החיבור שבין טקסט מילולי למנגינה, לעיתים קרובות הזיכרון המוסיקאלי מסייע בידי בני אדם לזכור תוכן מילולי.

שיטה שלישית – חזרתיות סדרתית, אחת מהתופעות הידועות באחזור של זיכרון הנה תופעת האחרונות. בסידרה של מספרים או מילים אנו זוכרים היטב את הפריטים האחרונים שהוצגו בפני תודעתנו. בשיר "אחד מי יודע" מובטח הזיכרון של כל רכיבי השיר בכך שבכל פעם חוזרים אחורה על כל פריטי הזיכרון הקודמים.

והשיטה הרביעית והחשובה ביותר: הטקס, או במילים אחרות סדרת פעולות המלוות את המילים.

הילד הנוכח בסדר זוכר את הפעולות, את האווירה, את הצבעים והריחות, ובאמצעות זאת זוכר את המילים וסופג את המסר שלהן.

ראו כמה פעולות חריגות אנו מבצעים בחג זה: הישיבה שונה – לא ישובים אלא מסובים, הטעמים שונים – מצה ולא לחם, מטפטפים טיפות יין, טובלים מיני ירקות במי מלח, פותחים דלת, קוראים הגדה ושרים שירים סביב שולחן ערוך במאכלים סימבוליים.

בניתוח סוגי הזיכרון השונים אחת מההבחנות המרכזיות הנה ההבחנה בין זיכרון סמנטי – זיכרון של מילים – זיכרון של ידע, לבין זיכרון אפיזודי – זיכרון של חוויה – של תחושות – רשמי חושים.

בכדי להבטיח את הזיכרון הסמנטי הכולל את הידע לגבי יציאת מצרים. בכדי להבטיח את תהליך כינון הזהות באמצעות הסיפור של עם שעבר מעבדות לחירות ובכך הפך מקבוצה משפחתית לעם של ממש המסוגל לכבוש ארץ ולכונן שלטון עצמאי. משתמשת ההגדה במרכיבים מגוונים של זיכרון אפיזודי המבטיח את העברת המקל של הזיכרון במרוץ השליחים של ההיסטוריה של הדורות.